עבודות אקדמיות

כמה דברים שכתבתי באוניברסיטה

מודל קוגניטיבי לחוויה המיסטית ויישומו בכתבי רבי יצחק אייזיק ספרין מקומרנו

עבודת גמר (תיזה) בהנחיית פרופ' יונתן גארב. הוגשה בדצמבר 2013 באוניברסיטה העברית.

מטרת עבודה זו היא להציע מודל קוגניטיבי לחוויה המיסטית, שתקף ביחס למיסטיקנים בני כל הדתות, ולבחון אותו במקרה המדגם של המיסטיקן חסידי בן המאה הי"ט – רי"א ספרין – האדמו"ר מקומרנא (קומרנה / קומרנו).
כשאר החוויות האנושיות, גם זו המיסטית מתווכת במערכת הקוגניטיבית, ויש לבחון אותה ככזו, מתוך ראייה פנומנולוגית רחבה ורב רבדית. שילוב המחקר הקוגניטיבי בחקר המיסטיקה והחוויה המיסטית מסוגל לזרות אור על תופעות אנושיות אלו, להעמיק את המחקר שכבר נעשה, ולהעניק הסבר לחלקים שבהן מדע הדתות ה'רגיל' איננו מטפל.

חלקה הראשון של העבודה בהצגת המודל על סעיפיו השונים – המצב הקוגניטיבי והגופני, הפרשנות התרבותית, השלב הפסיכולוגי וכו'. החלק השני סובב סביב כתביו של רי"א ספרין: כתביו הקבליים הרבים ו'מגילת סתרים' יומנו החוויתי מיסטי. מתוך כתיבתו נעשה ניסיון לבחון את המודל הקוגניטיבי שהוצע בהפרק הראשון, ולתת לו ביסוס עובדתי בתיאוריה ובפרקטיקה של מיסטיקן פורה זה.

קובץ המאמר : מודל קוגניטיבי לחוויה המיסטית ויישומו בכתבי רבי יצחק אייזיק ספרין מקומרנו .

דרך הרוח, קריאה מיתי בסיפור של עמוס עוז

המאמר ינסה לנתח את הסיפור דרך הרוח של עמוס עוז ע"י מציאת מוטיבים 'ארכיטיפיים' השוזרים את כל היצירה. לשם כך יעשה שימוש בצמד ניטשה-יונג, ששניהם מחיים מיתולוגיה עתיקה, העומדת בבסיס רבות מיצירותיו של עוז. המיתולוגיה הזו תפורש בצורה פסיכולוגית, כמסע אותו עוברים גיבורי הסיפור. הניגוד המרכזי אצל עוז הוא בין טבע לתרבות, המקביל לניגוד בין המודע ללא-מודע, והוא מסומל בדרך הרוח בעזרת השמש מול הים והאדמה, ואפולו מול דיוניסוס. יחד עם המיתולוגיה הניטשאנית-יונגיאנית יפורשו מספר אלמנטים בסיפור על פי המקרא, ובמיוחד הקונספט המרכזי של הסיפור – הדרך חסרת התכלית של הרוח האנושית, שמקורו בקהלת והוא גם עניין מרכזי בהגותו של ניטשה.

קובץ המאמר: דרך הרוח – קריאה מיתית  

הסיפור "דרך הרוח" של עמוס עוז באינטרנט או כקובץ וורד

המאמר התפרסם (בגרסה מעט שונה) בכתב העת 'מראה – כתב עת לספרות הגות ואמנות יהודית' גיליון 8.

אבו יזיד אל בסטאמי כאדם המיסטי בהגותו של אריך נוימן.

מטרת מאמר זה היא לנסות ולבחון את חוויותיו המיסטיות של המיסטיקן המוסלמי-סופי אבו יזיד אל ביסטאמי (המאה התשיעית) על פי הכלים הפסיכולוגיים של אריך נוימן, תלמידו המובהק של ק.ג. יונג. את תורתו והתנסויותיו תימצת אבו יזיד אל פסוקים קצרים וסתומים, ולימודם אך ורק מתוך הטקסט עצמו לא אפשרי, עקב קיצורם ואופיים המיסטי. הדרך שנבחרה לגשת להבנתם היא בעזרת השוואה לציר ההתפתחות הרוחני שמציג אריך נוימן בספרו "האדם המיסטי". שימוש בכלי זה חשף את לשד החוויה המיסטית הכלל אנושית מתוך פסקאותיו של אבו יזיד, והציג אותו כ"אדם המיסטי" האוניברסלי, ממצא שמתאשר עקב ייחודיותו של אבו יזיד שלא ינקה את התורה בדרך הרגילה, אלא דרך השפעות מזרחיות או לחילופין דרך יניקה מחוויה מיסטית 'ללא שורשים', כפי שיידון במאמר. בהתאם לנוימן, גם המיסטיות אצל אבו יזיד איננה קבועה, אלא מתפתחת לאורך ציר הכולל שלבים שונים של חוויה רוחנית, שהיא בו בעת חוויה של הגדרת ה'אני', נושא שהעסיק את אבו יזיד לרוב. ה'אני', שנתקל בעולם ובכוליות האל נבחן ללא הרף אודות קיומו העצמאי, והצגות שונות שלו משמשות שלבים בהתפתחות הרוחנית של מיסטיקן כאבו יזיד, ובדומה, גם שלבים בהתפתחות האדם הרגיל נוכח ההוויה בפסיכולוגיה של נוימן.

קובץ המאמר : אבו יזיד

(פרופ' שרה סבירי המליצה לי לפרסם את זה, אך בינתיים לא מצאתי היכן. אם למי מבין הקוראים יש רעיון…)

.

אידאולוגיה

בביקורת התרבות מרבים להשתמש במושג אידאולוגיה, אך מה זה בעצם אומר? על המדף בספריה המוני ספרים מנסים לענות על השאלה. טרי איגלטון, שספרו על המושג תורגם לעברית, כותב כך: "איש טרם ניסח הגדרה מספקת של מושג האידיאולוגיה… למונח [יש] טווח שלם של משמעויות בנות שימוש שאינן תמיד עולות בקנה אחד זו עם זו". אנסה להראות התייחסויות שונות למונח, הנעות על ציר בין ההגדרות המצומצמות ביותר, לכאלו שמתייחסות לאידיאולוגיה כהוויה חובקת כל. אמנם, ניסיון זה הוא כמובן ניתוח תמציתי וסלקטיבי ביותר, שלא מתיימר להקיף את כל ההסברים האפשריים, אלא לדון בקיצור בכמה הגדרות בודדות. כמו כן, הדיון לא יעשה לכל עומקן של ההגדרות השונות, אלא יתייחס בעיקר לתחומים להם האידיאולוגיה מתייחסת.

קובץ המאמר : אידאולוגיה

.

משמעות לימוד התורה בעולם הישיבות הליטאי בימינו

מחקר סוציולוגי שינסה לאפיין את לימוד התורה הליטאי בישראל המודרנית. בעולם הליטאי כיום, הציר המרכזי של החיים הינו הישיבה, תופעה שכונתה על ידי מנחם פרידמן "חברת הלומדים". מרכז הישיבה – לימוד גמרא. ישנם הסברים פנימיים רבים למשמעות הלימוד, חלקם הגדול פונקציונלי – למד X כדי שיהיה Y. במאמר אנסה לפתח את הרעיון כי הלימוד מקבל איכויות דתיות-טקסיות, ההופכות את הלימוד עצמו למטרה של עצמו, והופכות אותו לטקס דתי המתבצע מדי יום. אמנם ברור שאין הרגשה דתית מפעמת בכל רגע ורגע של הלימוד, אך לומד התורה חווה מפגש עם הקדושה ועולם הרגש שלו מתעורר ומשתתף בלימוד, ונותן ללימוד משמעויות מיסטיות.

קובץ המאמר: לימוד התורה בעולם הישיבות הליטאי