המחאה החברתית על פי הארי פוטר

יונג, תלמידו של פרויד, מתאר בספרו הפסיכולוגיה של הלא מודע את ה"פרויקציה", כלומר השלכת הבעיות האישיות על הזולת, ומציאת האשמה בו, תוך הדחקת העובדה שהאשם האמיתי הינו אני. את התכונה השלילית שמצאתי בחברי, התת מודע שלי מזהה בעצם בעצמי, ועל כן זה מעורר סערת רגשות כה עזה. עד כאן הדברים ידועים ומוכרים (אם כי מיושמים לעתים רחוקות), אך יונג מוסיף את המימד של הציבור – בנוסף להתנהגות אינדיבידואלית זו של פרויקציה, ההמונים משליכים גם הם את אשמתם בצורה של פסיכוזת המונים, המתבטאת בהפגנה ומרד. בתופעה זו ההמון מאשים את המלך/שלטון/דור-ההורים באשמה שלמעשה נמצאת בו, אך הוא מדחיק אותה ומעדיף לתלות אותה באחר.

אחת הטענות החזקות, שהועלו שוב ושוב מול המחאה החברתית, היא שלא היה לה מיקוד, ולא ברור נגד מי בדיוק מפגינים : הטייקונים, המדיניות הממשלתית, העוני, הפערים. על פי שיטתו של יונג אם כן, צריך למצוא דווקא בתוככי ההמון, ובעומקי התת מודע הקבוצתי, את החטא והאשם אותו מצאנו בישות הערטילאית נגדה הפגנו בקיץ. להמשיך לקרוא

ממזרים חסרי כבוד, המשמעות האמיתית נחשפת


בשעת צאתו לאקרנים עורר הסרט 'ממזרים חסרי כבוד' פולמוס רציני הנוגע להתייחסותו החדשנית לשואה ולמלחמת העולם השנייה. הסרט מספר על חבורה של לוחמים אמריקאים שיוצאים לנקום בנאצים, אליהם חוברים מרגל בריטי ויהודיה צרפתית. בסוף הסרט נהרגים היטלר וכמה מהשרים הבכירים במפלגה הנאצית בפיצוץ אולם קולנוע.


כפי שברור לכולם, לא היתה חבורת נוקמים כזו, ובטח שלא התרחש פיצוץ שחסל את המפלגה הנאצית. על פניו, נדמה שהבמאי, קוונטין טרנטינו, כתב פנטזיה היסטורית, שכל קשר בינה לבין המציאות מקרי, וניתן לדון בלגיטימציה לסרט כזה, במיוחד בהקשר תודעת (והכחשת) השואה. במאמר אנסה, דרך האמצעים הקולנועיים, להוכיח שזו לא היתה מטרתו, ומתחת לפני השטח מסתתר רעיון רלוונטי לימינו. להמשיך לקרוא

כוכב הקופים – המרד

בשנת 1963 יצא לאור בצרפת ספר שסיפר על כוכב לכת מרוחק בו הקופים שולטים על בני האדם, עורכים בהם ניסויים ומתעללים בהם, כאילו היו סתם בבונים. כמה שנים מאורח יותר, יצא לאקרנים סרט הוליוודי בעל אותו קונספט, וזכה להצלחה רבה בביקורות ובמכירות הכרטיסים. ההמשך מובן מאליו, ויש שיתארו אותו כ"קלישאה הוליוודית": האולפנים נרגשים מההצלחה, מפיקים עוד סרט, ועוד אחד, מפריכים לחלוטין כל הגיון עלילתי, משווקים באגרסיביות, לא מצליחים, מנסים שוב, מתייאשים. עשרות שנים אחרי במאי אקסצנטרי (טים ברטון) מנסה מזלו ברימייק לסרט המקורי (וגם נכשל), ובניסיון אחרון לגרד את הצלחת המותג, נוצר פריקוול (קדימון) לעלילה המקורית. אם כן, הסרט שלפנינו שואף לתאר את האירועים שהובילו לכך שקופים שולטים בכדור הארץ, כשסוף הסרט ברור מראש, והשאלה היחידה הנשאלת היא "כיצד?", או "כמה מופרך זה יהיה?". להמשיך לקרוא