הָבָה אֶת-אִשְׁתִּי

אני יושב בחדרי המבולגן וכותב. מחפש אחר השקט של הכתיבה, אבל רעשים שונים מסיחים את דעתי. זמזום חרישי של המחשב, מכוניות חולפות, המאוורר המתופף על האוויר מעלי, ורוחו המניעה את התריס שנוקש על הקיר. מפתיע למדי לעקוב אחר הנקישות ולגלות שאין להן תבנית סדורה. דבר לא משתנה בחדר, אני לא זז, המאוורר מסתובב באותה המהירות, ובכל זאת הנשיקה של הוילון המתכתי לקיר הגבס היא אקראית, לא צפויה, התנהגות שהמדענים היו קוראים לה כאוטית, אם כי המילה כאוטי קצת גדולה ביחס לדבר כה חסר חשיבות כמו אהבת הוילון המתכתי וקיר הגבס.   

להמשיך לקרוא

איך כותבים שיר הייקו

  • העולם הוא כטל
  • אכן העולם כטל
  • אבל

יש משהו קוסם בשירי הייקו. הם כל כך קצרים, ובכל זאת תופסים איזה נקודה חמקמקה ומרגשת. יצא לי לראות כמה שירי הייקו ישראליים באינטרנט, ורובם לא באמת היו 'שיר הייקו', דבר שנובע מתוך חוסר ידע של הכותבים בנוגע למסורת השירה הזו. לפני זמן מה העברתי סדנת כתיבה על הייקו, והרי עיקרי הדברים. להמשיך לקרוא

ליום ירושלים

לפני כמה זמן ידידה פרסמה בפייסבוק את השיר היפה של יהודה עמיחי :

‎"למה ירושלים תמיד שתים, של מעלה ושל מטה

ואני רוצה לחיות בירושלים של אמצע

בלי לחבוט את ראשי למעלה ובלי לפצוע את רגלי למטה.
ולמה ירושלים בלשון להמשיך לקרוא

המחאה על פי הארי פוטר

יונג, תלמידו של פרויד, מתאר בספרו הפסיכולוגיה של הלא מודע את ה"פרויקציה", כלומר השלכת הבעיות האישיות על הזולת, ומציאת האשמה בו, תוך הדחקת העובדה שהאשם האמיתי הינו אני. את התכונה השלילית שמצאתי בחברי, התת מודע שלי מזהה בעצם בעצמי, ועל כן זה מעורר סערת רגשות כה עזה. עד כאן הדברים ידועים ומוכרים (אם כי מיושמים לעתים רחוקות), אך יונג מוסיף את המימד של הציבור – בנוסף להתנהגות אינדיבידואלית זו של פרויקציה, ההמונים משליכים גם הם את אשמתם בצורה של פסיכוזת המונים, המתבטאת בהפגנה ומרד. בתופעה זו ההמון מאשים את המלך/שלטון/דור-ההורים באשמה שלמעשה נמצאת בו, אך הוא מדחיק אותה ומעדיף לתלות אותה באחר.

אחת הטענות החזקות, שהועלו שוב ושוב מול המחאה החברתית, היא שלא היה לה מיקוד, ולא ברור נגד מי בדיוק מפגינים : הטייקונים, המדיניות הממשלתית, העוני, הפערים. על פי שיטתו של יונג אם כן, צריך למצוא דווקא בתוככי ההמון, ובעומקי התת מודע הקבוצתי, את החטא והאשם אותו מצאנו בישות הערטילאית נגדה הפגנו בקיץ. להמשיך לקרוא

ממזרים חסרי כבוד, צפייה ביקורתית ותובנות


בשעת צאתו לאקרנים עורר הסרט 'ממזרים חסרי כבוד' פולמוס רציני הנוגע להתייחסותו החדשנית לשואה ולמלחמת העולם השנייה. הסרט מספר על חבורה של לוחמים אמריקאים שיוצאים לנקום בנאצים, אליהם חוברים מרגל בריטי ויהודיה צרפתית. בסוף הסרט נהרגים היטלר וכמה מהשרים הבכירים במפלגה הנאצית בפיצוץ אולם קולנוע.


כפי שברור לכולם, לא היתה חבורת נוקמים כזו, ובטח שלא התרחש פיצוץ שחסל את המפלגה הנאצית. על פניו, נדמה שהבמאי, קוונטין טרנטינו, כתב פנטזיה היסטורית, שכל קשר בינה לבין המציאות מקרי, וניתן לדון בלגיטימציה לסרט כזה, במיוחד בהקשר תודעת (והכחשת) השואה. במאמר אנסה, דרך האמצעים הקולנועיים, להוכיח שזו לא היתה מטרתו, ומתחת לפני השטח מסתתר רעיון רלוונטי לימינו. להמשיך לקרוא

תכשיטים

מדוע נשים עונדות תכשיטים? והגבר לכל היותר רק טבעת?

מה הפונקציה התרבותית שזה משרת?

מה המשמעות של כל אחד מהתכשיטים? להמשיך לקרוא